עדן מיטלר

happylepsia

Happy לפסיה

כיצד למדתי לגדול בלי ליפול

”אני עדן, אישה צעירה, רעיה, אם לשני בנים מהממים ו…
חולת אפילפסיה".
כך נפתח הסיפור שלפנינו.


"אצל הנוצרים הזמן נמדד ב"לפני" ו"אחרי" הספירה. גם אצלי אפשר להגיד… "לפני ואחרי ההתקף הראשון" שהתרחש כשהייתי בת 11 , בשיאה של מסיבת ריקודים, לעיניהם המבועתות של חברי לכיתה". המבטים האלו רדפו את עדן שנים רבות וגרמו לה לרצות להיעלם, לא להיות. כך, צעד אחר צעד, בגילוי לב ובראיה מפוכחת, מגוללת עדן את סיפורה, סיפור על ילדה קטנה, חולת אפילפסיה, שבגרה והפכה לאישה חזקה. עדן ידעה במהלך חייה עליות ומור־ דות, הגיעה לתהומות עמוקים והתגברה, בעזרת האנשים שליוו אותה וכוח הרצון.

לצד סיפורה האישי, מובאים הדברים גם מנקודת מבטם של בני המשפחה הקרובים ואנשי מקצוע, מהשורה הראשונה, בהם נעזרה במהלך מסעה.

זהו סיפור אופטימי. "אני מקווה שהסיפור יהווה השראה לחולי אפילפסיה ולאנשים המתמודדים עם קשיים בחיים. נכון, אני לא גיבורה מהוללת. לא כבשתי הרים ולא ייבשתי ביצות. לא גיליתי ולא המצאתי דבר למען האנושות. אני "רק" אישה צעירה מבאר שבע שלכאורה אין בחייה שום צד זוהר. כבודם של הגיבורים במקומם מונח, אבל לפעמים קל יותר להזדהות דווקא עם אלה שדומים לנו וקורות חייהם משיקים לשלנו. אם אצליח להשפיע ולו על אדם אחד…
השגתי את מטרתי".
אני מאחלת לכם מסע מעניין בין דפי הספר.

Happy לפסיה

80.00

כיצד למדתי לגדול בלי ליפול

קטגוריה:

ראיון עם הסופרת עדן מיטלר

מטרת הספר לעזור לאנשים למצוא כח ומוטיבציה, המסר הוא – יצירת כוח . קבלה עצמית . מוטיבציה . השראה.

גילאים 12 ומעלה.

בעבר: ילדה מופנמת, ביישנית, ביטחון עצמי ירוד, חוסר אהבה כלפי עצמה.

 "בעבר הייתה לי רק נקודת אור קטנה שבקושי נאחזתי בה".

היום: דעתנית, מלאת בטחון עצמי,אוהבת ומוקירה בערך עצמה.

"כיום יש לי פרספקטיבה שונה על עצמי ועל העולם".

עידוד והשראה כיוון דרך לחיים נקודת אור/השקפה שונה, הוכחה שהרצון חזק מכל דבר אחר.

גורמים מקצועיים בהחלט קהל יעד, כגון מערכת חינוך, רפואה, רווחה.

בין הנושאים העיקריים – מחלה, נעורים, יחסים בין אישיים, משפחה, תקווה והתגברות.

© Powered by AI – B24chat

ל תולעת ספרים מצויה, כמוני, יודעת עד כמה זה מהנה לצלול לתוך ספר שכתב סופר גדול. עד כמה זה מעשיר, מרחיב אופקים ומעורר מחשבה והאמת? גם לא מזיק לציין כבדרך אגב בשיחת סלון "כן, קראתי את ספרו החדש של ההוא", ולזכות למבטי התפעלות ולצקצוקי הערכה.

אבל לפעמים יוצא לנו לפגוש מישהו, לכאורה "רגיל" לגמרי, לא סופר ידוע ולא אמן המסלסל בעטו, שפשוט מצליח לגעת בנו, וזה הכי אמיתי והכי מרגש שאפשר.

וזה בדיוק מה שקרה לי כשהכרתי לראשונה את עדן. מולי ניצבה אישה צעירה, בראשית חייה, שהישירה אליי מבט ואמרה לי מבלי למצמץ: "אני רוצה לכתוב ספר".

תוך שתי שניות התאהבתי בתמימות ובאמביציה של עדן. לא יכולתי שלא להעריץ את הדרייב שלה להחליט משהו ומיד לבצע אותו, ולא לתת לאף אחד ממכשולי המציאות לרפות את ידה. לכן גם הסכמתי מיד לסייע לה כמיטב יכולתי במלאכת העריכה וההבאה לדפוס של הספר הנהדר שכתבה: "Happy-לפסיה". אני ממליצה לכם בכל לב לצלול אל בן דפי הספר הזה ולהכיר דרכו את עדן, אישה מיוחדת במינה, שמתמודדת עם מחלת האפילפסיה ובכל זאת הציבה לעצמה מספר יעדים בחיים והצליחה, בדרכה, לעמוד בכולם.

אבל עבורי סיפורה של עדן הוא לא סיפור על מחלה. לכל אחד מאיתנו יש את המשא שלו, גם אם הוא בריא לחלוטין. כל נער/ה או איש/ה צעיר/ה, שמרגיש את עצמו קצת אאוט סיידר בעולם הנוצץ שמוצג ברשתות החברתיות, יחוש הזדהות מיידית עם סיפורה של עדן ויזכה לרגעים של השראה בזכות כוחות הנפש שגילתה,שסייעו לעבור בהצלחה את המכשולים בחייה. ואין כמוני גאה ומאושרת על שיש לי חלק קטן ביציאתו לאור
שירה חן צחור
עיתונאית, אשת יחסי ציבור וכותבת תוכן